בשלב זה מכיר המטפל את התגובות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות של המטופל. באמצעות האינטק הפסיכופיזיולוגי מוערכים שני היבטים:
א. מידת הריאקטיביות של המטופל: מידת השינוי הפיזיולוגי בתגובה לגרוי מסויים.
ב. קצב ההתאוששות של המטופל: הדרך בה חוזרת הקריאה הפסיכופיזיולוגית לאיזון לאחר עוררות שנגרמה מגרוי.
המטופל לומד לראשונה את השיטה בה מתקיים "דיאלוג" בין המטפל המטופל והמחשב. הוא לומד על הקשר בין תגובות גופניות לתגובות נפשיות. המלווה אותו במהלך הטפול. הרציונאל לשלב זה נגזר מהנחות היסוד של הגישה הקוגניטיבית על הווצרות בעיה ועל הסימפטומטולוגיה שלה. מטופלים רבים מגיעים לטיפול עם מודל הפנימי רפואי-ביולוגי של "מחלה". על פי המודל הרפואי רפוי המחלה הוא תוצאת אקטיביות המטפל ושיתוף פעולה פאסיבי של המטופל. בניגוד לכך הגישה הקוגניטיבית מדגישה את מרכזיות חשיבת המטופל ושיתוף הפעולה האקטיבי שלו במהלך הטיפול.

שלב ההיכרות מתאפיין גם בחלק "חינוכי- הסברתי ". המטפל ישקיע מאמץ רב בהסברת הבעיה ודרכי הטיפול בה. ההסברה מתבצעת על ידי הסברים מילוליים, על ידי אמצעי המחשה שונים (שרטוטים, אנימציות, סרטי וידאו וכיו"ב). חלק משמעותי ביותר מתבצע על ידי דמונסטרציות פסיכופיזיולוגיות. המטפל יראה למטופל כיצד גרויים חיצוניים מסויימים משפיעים על תגובות גופניות שלו. כיצד שנויים בדרך התנהגותו יוצרים תגובות פיזיולוגיות שונות, וכיצד תכני חשיבה ודמיון שונים הם גורם רב עוצמה ביצירת שינויים גופניים. דמונסטרציות פסיכופיזיולוגיות אלו הנם בעלות תפקיד מרכזי ביצירת המוטיבציה והאמונה של המטופל לתהליך אליו הוא נכנס.
מוטיבציה זו מתחזקת גם הודות לאינטק הפסיכופיזיולוגי בו נאספת אינפורמציה על מידת הריאקטיביות וקצב ההתאוששות של המטופל כפי שצוין.לאחר שהמטפל קיבל אינפורמציה על שאלות אלו הוא משת;ף את המטופל בהם. הוא מצביע על הקריאות במחשב ומקשר אותם לתהליכים שקרו אצל המטופל. כך, נוצר משולש טיפולי של מטופל, מטפל ומחשב המלוה את המטופל בשלבי הטיפול השונים.
המטופל לומד לראשונה את השיטה בה מתקיים "דיאלוג" בין המטפל המטופל והמחשב. וכיצד כל אחד ממרכיבים אלו מחווה דעתו לגבי מצב המטופל: המחשב מציג את הקריאות והשנויים ברמה האוביקטיבית, המטופל מדוח על החוויה סוביקטיבית, והמטפל עוזר לבצע אינטגרציה בין השניים כדי לאפשר למטופל הבנה טובה יותר של עצמו ושל דרכים בהן הוא יכול לשפר את מצבו הגופני והנפשי.

-שלב זה מכיל לא רק את האינטק הוורבלי אלא גם את יצירת הפרופיל הפסיכופיזיולוגייש לדאוג למדידת baseline יציבה, ולאח"כ הפעלה של כמה טריגרים פיזיולוגים (כמו כווץ שריר, עצירת נשימה) או פסיכולוגים (שאלה מביכה , mathematical stress ) אחרי כל אחד ממאורעות אלו יש לתת זמן כדי לבדוק את תהליך ההרגעות או ההסתגלות. נרצה לבדוק אם יש נטייה להצטברות מתח או יכולת לווסות עצמי. כדאי גם לנסות את ה repeated exposure test ). במידת האפשר יש לתת מקום גם לבדיקת קיום "ארועים ספונטנים פנימים" המשפיעים על הגרף.
כחלק משלב זה יש מקום לפיתוח הדיאלוג של האדם עם ה"מראה הפסיכופיזיולוגית". זהו שלב ביניים חשוב לפני המעבר לתרגול טכניקות רגיעה,.

בסיום שלב זה אנו מציגים למטופל מודל להבנת הסימפטומטולוגיה שלו : זכור לא לפרש את הסימפטום. גם לא ל"נכס" אותו רק לסיבות פסיכולוגיות . הסבר את הסימפטום כבעייה בויסות, תוך התייחסות למערכת הסימפטטית כאחראית על תגובות הלחץ ושימור הסימפטום מול תגובות המערכת הפאראסימפטטית כקושרה ביכולת ההרגעה והויסות. הגדר את מטרת הטיפול כהגדלת יכולת הוויסות.

העבר מסר כפול:
-אנו יודעים הרבה על הבעיה שלך ועל דרכים אקטיביות להתמודד עימה.
-אנו יודעים מעט, ועלינו למצוא ביחד מה הסיבה שאתה בשלב זה של חייך, מצאת את עצמך כל כך פגיע, וכל כך ללא יכולת ויסות עצמי.
נעסוק כאן ביחד בלמידת שיטות self regulation, תוך כדי למידה על המקומות שהself שלך צריך להתמלא בהם.

הגדרה זו תאפשר גם לאזן בין החלקים של המטפל האקטיבי (המלמד ומתרגל) לבין המטפל המקשיב שממתין לחומרים שיעלו מהמטופל.

בסרטון המובא להלן, שהינו חלק ממפגש בקורס למטפלים בהנחייתו של ד"ר רולניק, מוצגים מספר היבטים בתוך הפגישה הראשונה, או מפגשי הטיפול הראשונים. ביניהם – על עמדת המטפל, עשה ואל תעשה, מחשבות על גוף ונפש והעברתן למטופל ופסיכו-חינוך ראשוני.