הפרעת דחק פוסט טראומטית הינה הפרעת חרדה המתפתחת לאחר חשיפה לאירוע טראומטי אשר יש בו איום לפציעה או מוות לעצמי או לאחרים. הסימפטומים האופייניים להפרעת זו מחולקים לשש קטגוריות:
- אירוע לחץ – עצם החוויה של אירוע עם פוטנציאל טראומטי המערב רגשות קשים של פחד, איום או חוסר אונים.
- חודרנות של מחשבות וזיכרונות – פלאשבקים וחוויה מחדש של האירוע, סיוטי לילה, מצוקה אל מול רמזים פנימיים וחיצוניים המזכירים את הטראומה ועוררות פסיכופיזיולוגית בתגובה לרמזים כאלו.
- קהות רגשית והימנעות – נסיגה חברתית ותחושת ניכור מן הסביבה ומאחרים קרובים, הימנעות ממקומו ופעילויות המזכירות את הטראומה, מאמץ להימנע ממחשבות, רגשות, תחושות וזיכרונות של הטראומה, "חורים" בזיכרון ביחס לאירוע הטראומטי, קושי להתבונן בעתיד.
- עוררות יתר – קשיי שינה, עצבנות והתפרצויות כעס, קשיי ריכוז, דריכות יתר ותגובת בהלה מוגברת.
- משך – סימפטומים נמשכים אלו נמשכים מעל חודש.
- פגיעה תפקודית ו/או רגשית משמעותית.
עדויות מחקריות מראות כי PTSD מקושר לשינויים בתפקודים הורמונליים, מוחיים ותפקודים פיזיים של הגוף. אחד מן השינויים הפיזיים המרכזיים הינו קצב לב בסיסי מוגבר ושינויים מצומצמים בקצב הלב (HRV). המחקר מצביע על פעילות סימפתטית מוגברת ופעילות פארא-סימפתטית מונמכת אצל חולי PTSD.
לפני תחילת הטיפול ישנו שלב של הערכה שנועד לאבחן את סוג ההפרעה ולהעריך את חומרתה. האבחון כולל ראיון קליני וכן עריכת אבחון פסיכופיזיולוגי באמצעות ביופידבק.
טיפול תרופתי בהפרעת דחק פוסט-טראומטית
טיפול תרופתי בהפרעת דחק פוסט-טראומטית הינו בעל יעילות נמוכה יחסית. תרופות מקבוצת אנטי דכאוניות ואנטי חרדתיות מורידות במעט את הסימפטומים של PTSD. ישנה עדות מסוימת ליעילות מוגבלת של הוספת שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות לטיפול התרופתי בהקלה על סימפטומים. תרופות כמו פרזוסין עשויות לסייע בהקלה על סיוטי לילה.
פסיכותרפיה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית
הטיפול הנפוץ להפרעת דחק פוסט-טראומטית הינו טיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית. טיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged Exposure – PE) מתמקד בחשיפה לתכנים טראומטיים הן במציאות והן בדמיון. טיפול בעיבוד קוגניטיבי (Cognitive Processing Therapy – CPT) מתמקד באתגור ושינוי של אמונות בלתי אדפטיביות הקשורות בטראומה וכולל חשיפה לתכנים טראומטיים באמצעות כתיבה.
טיפול באמצעות תנועות עיניים (EMDR) הינו טכניקה נוספת שנמצאה יעילה בטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הטכניקה מתמקדת בחשיפה לתכנים טראומטיים בדמיון תוך ביצוע תנועות עיניים.
ביופידבק בהפרעת דחק פוסט-טראומטית
בהתחשב בעדויות המחקריות המצביעות על עוררות יתר של המערכת הסימפתטית בPTSD, מוצעים אימוני ביופידבק הנוגעים להעלאת שינויים בקצב לב (HRV) ואימונים נשימתיים (RSA).
מאמר זה הינו מודיפיקציה המבוססת על פרק של אינה חזן בספרה The Clinical Handbook of Biofeedback.