נוכחות או היעדרות מטפל בטיפול בביופידבק – על פי SCHWARTZ
האם על מטפלים בביופידבק להיות נוכחים בשלבי האימון והטיפול בביופידבק? שאלה זו שנויה במחלוקת.השלכותיה משמעותיות, נוכח השפעתו של המטפל על התפתחות והכללת היכולת לוויסות עצמי, ועל מידת השליטה בסיפטומים. השאלה נוגעת גם בחישובי עלות-תועלת ומידת ההשקעה לה נדרש המטפל. קיימות גירסאות שונות לעבודה בקליניקה. בדרך כלל המטפל נוכח בכל הפגישות.יש מסגרות בהן המטופל עובד רוב הזמן באופן עצמאי. עד כה, לא קיימות ראיות מוצקות שיביאו לבניית מדריך טיפולי אחיד. שתי השאלות המרכזיות העולות בהקשר זה הן:
א. האם קיימים הבדלים מהותים במידת יעילות הטיפול כפונקציה של נוכחות המטפל.
ב. מה מידת ההבדל בעלות כאשר המטפל נוכח או נעדר.
עד כה מחקר מועט ביותר נערך כדי לענות על השאלות הבאות:
א. עבור אילו אופנויות, ובאיזה שלבים של הפגישות נוכחות מטפל הכרחית?
ב. אילו סוגים של מטופלים זקוקים לנוכחות המטפל?
ג. האם נוכחות או היעדר מטפל משפיעה על התפתחות היכולת לוויסות עצמי פיזיולוגי?
ד. האם שנוי בסיפטומים מושפעים מנוכחות או היעדר מטפל?
השארת מטופל ללא מטפל יכולה להיות יעילה כאשר משתמשים בביופידבק פחות דורשני (EMG) ,וכאשר השליטה באופנות אחת ולא באופנויות רבות. עבודה מסוג זה שונה מעבודה בפידבק תרמי בו אחת ממטרות הטיפול לעזור למטופל להפחית את העוררות הכללית של המערכת הסיפתטית. עם זאת,עדין אין הסכמה רווחת בנושא. מטפלים מנוסים יעדיפו להיות עם המטופל עד שיתחיל לבטא יכולת לוויסות עצמי. בפרוצדורות טיפוליות כמו הרפייה אוטוגנית בשילוב ביופידבק תפקיד המטפל הוא להיות צופה בלבד. בדרך כלל יהיה טוב יותר עבור מטופלים מסוימים להיות לבד זמן מה, למרות שקרוב לודאי שלא במשך כל הפגישה. בזמן שנותר לאחר האימון העצמאי ניתן לשוחח על הפרוצדורה, ההשפעה על הסיפטומים, ולעבוד בתנאים לא משרדים מחוץ לקליניקה. יש להזהר מעזיבת מטופל במטרה להיות עם מטופל אחר. ניתן להשאיר את המטופל לבדו רק לאחר שנוצר קשר טיפולי כתוצאה ממספר מפגשים משותפים. יש מטופלים שעבורם נוכחות המטפל גורמת להגברת המתח ולא להפחתתו. עם זאת אין לדעת אם עבורם היעדרו של המטפל יסייע להפחתת הסיפטומים. מאפינים אישיותים של מטפלים יכולים להשפיע על התהליך אולם לא ברור האם השפעה זו משמעותית לגבי שימוש ב EMG, ומה היחס בין השפעת האימון עצמו להשפעת קופוננטים נוספים על הצלחת הטיפול.
יתרונות וחסרונות של נוכחות מטפל
יתרונות:
א. המטפל יכול לזהות ולנטרל ארטיפקט, כמו תנועות עינים של המטופל תנועות יד ועוד. אפקט זה יכול להיות מושג גם על ידי מצלמות וידאו לבעלי אמצעים.
ב. המטפל יכול להציע הצעות יעול במהלך הפגישה.
ג. נוכחות המטפל מגבירה את הדמיון למצבי חיים אמיתים בהם נוכחים אנשים נוספים.
ד. במידת הצורך נוכחות מטפל מסייעת להגמיש את פרוטוקול הפגישה.
ה. נוכחות מטפל יכולה להפחית תסכול כאשר האימון ממושך (יותר מ 20 דקות) המטפל יכול לעצור את האימון או להחליפו לאימון שונה בצורת הפידבק שונה או האופנות.
ו. נוכחות המטפל מבטאה ענין במטופל.
ז. המטפל יכול להקליט נתונים ממכשירים בטריילים קצרים במיוחד בהם שימוש במחשב או מערכות עיבוד נתונים אוטמטי אינן אפקטיביות (טריילים של 15,30, או 60 שניות.)
ח. המטפל יכול לספק את תשומת הלב לה זקוקים מטופלים מסוימים.
ט. המטפל יכול להוסיף שיטות טיפול אחרות.
י. נוכחות מטפל יכולה למנוע את השימוש בציוד פחות מורכב ופחות יקר.
חסרונות נוכחות המטפל:
א. נוכחות מטפל מייקרת את עלות הפגישות.
ב. נוכחות מטפל יכולה לעורר מתח בשל סטואצית ההערכה שנוצרת.
ג. נוכחות מטפל פוגעת במידת הטבעיות של הירגעות המטופל, ומידת החקרנות שלו את הכלי.
ד. אם תכונות אישיותו של המטפל רחוקות מהאידאל נוכחותו יכולה ליצור מתח ולפגוע בטיפול.
השארת המטופל לבד: התייחסות קונסרבטיבית
בהתאם לסטנדרטים של האגודה האמריקאית לביופידבק מ 1992 נוכחות המטפל בפגישות חיונית. יש מקרים בהם ניתן לשאיר את המטופל ללא השגחה, אולם שכיחותם צריכה להיות מועטה יחסית. קיימת בעייה אתית בהשארת המטופלים לבדם רוב הפגישות, אף שיש מטפלים הנוהגים כך מסיבות כלכליות או אחרות. אין לסמוך על מוטיבצית המטופל להתמיד ללא נוכחות המטפל, אשר בהיעדרו פוגע הן במוטיבצית המטופל והן בהתייחסות הכללית לתחום הביופידבק.
כיצד לנהוג כאשר המטופל מושאר לבדו. יש להקליט את כל מערך הנתונים הפיזיולוגים. יש להשתמש בטריילים קצרים. הקלטת טריילים רבים מאפשרת זהוי ארטיפקט.
יש להשאיר הוראות מפורטות לגבי מטרת המקטעים. יש להציג את האימון העצמאי כדרך לחקירת הויסות העצמי. במידה והמטפל יוצא למספר דקות יש להקפיד להציב שעון ולחזור בזמן. יש לתדרך את המטופל כיצד להשתחרר או להתחבר לכבל. על המטפל להשאיר את המטופל לבדו לא יותר מ 5-20 דקות על המטפל לבדוק עם המטופל האם מוכן להשאר לבד, וכיצד הרגיש כאשר הדבר התרחש. יש חשוב על דרך בה יוכל המטופל לאותת למטפל במידה ולא מרגיש בנח כאשר מושאר לבדו. יש לחשוב על תעריף שונה כאשר המטפל אינו נוכח.
כאשר המטפל נוכח בחדר עם המטופל
יש לחשוב על מיקומו של המטפל. מה מידת הקירבה הרצויה למטופל. היכן יושב המטפל לצד המטופל מולו או מאחוריו. יש לפתח עירנות למידת ההתערבות המלולית בעת האימון, וכיצד היא נעשית. על המטפל ליצור אוירה נינוחה בה המטופל יוכל לאמר את אשר מרגיש ביחס לנוכחות המטפל.
המחקר שנערך בתחום מוגבל ועדין אין מספיק אינפורמציה על גורמים מתערבים משמעותים המשפיעים על התוצאות. קיימות הגדרות שונות לנוכחות או היעדרות. ההבדלים שקיימים יכולים להשפיע על על מידת שיתוף הפעולה של המטופלים והתפתחות היכולת לויסות עצמי בשלבים השונים של הטיפול. פרט להנחיות האיגוד האמריקאי לביופידבק מ1992 אין הנחיות נוספות לגבי סוגית נוכחות המטפל בטיפול. ממצאי מחקרים ראשונים אינם נותנים עדיפות לנוכחות המטפלים אף כי בהם בעיות מתודולוגיות רבות, ויש צורך במחקרים נוספים להבהרת הסוגיה. מומחים מבססים את שיפוטם בנידון על הנסיבות הספציפיות. יש מקום לתהליך קבלת החלטות מחושב לפני ביצוע שנוי במסגרת הטיפולית.
